פרישה מוקדמת והחוזה החברתי

אחד מהנושאים בבסיס ההחלטה להישאר (בינתיים) במעגל העבודה הוא תרומה לקהילה הרחבה בה אני חי.
אדם בהחלט יכול לחיות את חייו תוך התחשבות אך ורק בעצמו, או, במקרה הטוב יותר, גם בסביבתו הקרובה. מצד שני, מה עם הקהילה הרחבה יותר, שאנו חיים בה? כל אדם חי בתוך חברה, ומקבל ממנה הטבות, ואני לא יוצא דופן. הביטחון האישי שאני מקבל, שירותי הרפואה, החינוך המסובסד שהילדים שלי מקבלים וכו' וכו' – כולם הרי עולים המון כסף. ומאיפה מגיע הכסף הזה ברובו אם לא מהמסים שאני משלם, ביחד עם כולם (טוב נו… עם רובם…)? כך אני מרגיש שאני תורם את חלקי ומהווה אזרח רווחי ומועיל למדינה שאני חי בה.

הדבר דומה בעיקרו לשירות צבאי – אמנם אפשרי לחמוק משירות כזה באמצעים שונים (וכמעט תמיד הוא לא רווחי למשרת), אבל בסופו של דבר מדינת ישראל זקוקה לשירות צבאי והמעשה האזרחי המוסרי הוא לקחת חלק בצורך הזה, שכל אזרחי המדינה נהנים ממנו. רוב האנשים גם מסכימים על כך ששירות צבאי הוא מעשה ראוי ומוסרי ועל כל אזרח כשיר לקחת בו חלק.

החוזה החברתי

המושג "החוזה החברתי" מיוחס בעיקר לפילוסוף הצרפתי ז'אן-ז'ק רוסו (1712-1778), שתיאר אותו בספרו "על האמנה החברתית". רוסו טען שהחברה צריכה להתבסס על הסכמה כללית של האזרחים, המכונה "הרצון הכללי", אשר מבטאת את האינטרסים המשותפים של כולם.

החוזה החברתי מתיימר להגדיר את מערכת היחסים בין האדם למדינה. אזרח במדינה מוותר באופן מודע על חלק מהחירויות שלו (לדוגמה, החירות לתקוף פיזית אדם אחר, החירות להשליך אשפה בכל מקום וכו') ומקבל על עצמו מגבלות נוספות (לדוגמה – חיוב לשלם חלק מהכנסתו בתור מס), ובתמורה נהנה מהשירותים שהמדינה מספקת.

כן, גם יש לי ביקורת על המדינה. יש דברים שאני לא מרוצה מהם ודברים שאני חושב שאפשר וצריך לשפר. אבל אין לי אפשרות להתכחש לתועלת העצומה שהמדינה נותנת לי ולקרובים לי. למעשה, אם ניתן לבחור מאפיין אחד בלבד שישפיע יותר מכל על רמת החיים והאושר שצפויה לאדם (בריא) כלשהו שזה עתה נולד – הרי שהמאפיין הזה הוא המדינה אליה הוא שייך.

אם זה נשמע מוזגם, חשבו על הסיכויים של תינוק שזה עתה נולד לחיות את חייו ברווחה מכובדת באחת ממדינות מערב אירופה (שוויץ, נורבגיה, וכו') או אצלנו, בישראל, אל מול הסיכוי של תינוק בעל כישורים זהים לחיות את חייו ברווחה דומה בצפון קוריאה, או בסודאן. האם הכישורים והמוטיבציה של אדם ישפיעו יותר על הסיכוי שלו לחיות חיים טובים, או המקום בו הוא נולד? לדעתי התשובה חד-משמעית. מדינת המגורים והאזרחות של האדם היא הגורם המשפיע ביותר.

איכות החיים שאנו נהנים ממנה והשירותים שאנו מקבלים מהמדינה אינם מובנים מאליהם, ודורשת משאבים רבים.

בהתאמה, רוב האנשים שואפים להיות אזרחים טובים. ככל הנראה גם אתם. האם תרגישו בנוח לזרוק אשפה בפארק ציבורי (כשאף אחד לא רואה)? אם גם אתם מקפידים לשמור על אזורים ציבוריים נקיים – ברכותיי!

מה הקשר לפרישה מוקדמת?

המרכיב המשמעותי ביותר שהמדינה ממסה, עבור אדם פרטי (ושכיר, במקרה שלי), הוא הכנסה מיגיעה אישית, כלומר מס הכנסה.

אחרי שאפרוש, אמנם אמשיך לשלם שיעור מס מסוים על משיכות, השכרת נכסים וכו' – אבל זה יהיה חלק קטן מהמס שאותו אני משלם היום (ומקיים איתו מערכת יחסים דואלית של גאווה-שנאה)

איך ארגיש אם כבר לא אהיה אזרח רווחי ומועיל, אלא אהפוך לאזרח הפסדי עבור המדינה, כזה שצורך יותר משאבים ממה שהוא מכניס? הרי אי אפשר לקיים מדינה עם יותר מדי אזרחים כאלה. מצד שני, כל אחד בשלב מסוים יכול להפוך לאזרח הפסדי, במיוחד בשנות חייו המאוחרות. לא הגיוני שאין אפשרות לאדם לצמצם את הכנסתו מבחירה ולא להיות עדיין אדם רווחי למדינה בסך הכול.

תיאורית הפרישה המוקדמת אומרת שבשלב מסוים של חסכון, אדם חסך מספיק כסף כך שהוא יכול להפסיק לעבוד ועדיין יהיה לו מספיק כסף (מהקרן עצמה ומהכנסה פסיבית).
בדומה, אני רוצה להציע תיאורית פרישה מוקדמת עבור אזרח רווחי.

אני טוען שאחרי תשלום סכום מסוים של מס הכנסה, שנחשב בהמשך, אדם יכול להפסיק לשלם מס הכנסה מאחר וכיסה כבר את כל הוצאותיו מצד המדינה.

תיאורית האזרח הרווחי

ברור שפרישה מוקדמת לא מתאימה לכולם. טענה כמו "מה יקרה אם כולם יעשו כמוך" המושמעת כלפי אדם שרוצה לפרוש מוקדם לא באמת פרקטית כי הסיכוי שכולם יעשו כמותו אפסי. עם זאת, לא הייתי רוצה להיות אדם שאם כולם יעשו כמותו, המדינה תיפגע (בדיוק כמו השתמטות משירות צבאי).
בעיני, יש חשיבות מוסרית משמעותית לרצון של האדם להיות אזרח מועיל למדינתו, מכל הבחינות.

ולכן, בשביל שארגיש טוב עם עצמי מבחינה מוסרית, הייתי רוצה להיות אזרח שאם יסכמו את סך כל ההכנסות למדינה שהתקבלו על ידו במהלך חייו, וינכו מזה את חלקו בעלות הכוללת של אחזקת המדינה, ואת הכספים שהושקעו בו על ידי המדינה, מיום היוולדו ועד יום מותו, יישאר מספר חיובי כלשהו.
במילים אחרות, ברצוני להיות אזרח שהמדינה "הרוויחה" עליו.

מאחר וגם אשתי חולקת איתי במשותף את סגנון החיים שלנו, הייתי רוצה שההגדרה הזו תחול עלינו גם כזוג.

ומה לגבי הילדים שלי? לדעתי – הם צריכים ומוזמנים לעשות את החישוב הזה עבור עצמם, ולא צריכים להיכלל בחישוב שלי ושל אשתי.

עלות אזרח ממוצע

העלות של אזרח למדינה יכולה להשתנות דרמטית כתוצאה מנסיבות חייו ובריאותו. חשבו על אזרח בריא ויצרני שעובד מאז שחרורו מהצבא, ועד לפנסיה, אל מול אזרח שנולד, לא עלינו, עם מחלה המחייבת אותו לשהות במוסד סיעודי במשך כל חייו.
בעיני, הדבר הנכון הוא לקחת את הממוצע. שהרי כולנו, בממוצע, אזרחים ממוצעים.

נניח כי "עלות הכוללת של אזרח למדינה" = "עלות שנתית ממוצעת לאזרח" כפול "תוחלת חיים ממוצעת".

תוחלת החיים הממוצעת במדינה (נכון ל- 2025) היא סביבות 83 שנה.

כיצד ניתן לחשב מה העלות השנתית שהמדינה משלמת עבור אזרח ממוצע?

בעיני, החישוב הפשוט והנכון ביותר, הוא לקחת את תקציב המדינה הכולל ולחלק במספר האזרחים.

ניקח את שנת 2025 בתור נקודת ייחוס (כמובן שזה לא ממש נכון, שכן שנה שבה המדינה נמצאת במלחמה היא לא שנה ממוצעת, אבל בכל זו נקודה להתחיל איתה את החישוב, וגם מי יודע מתי המלחמה הזו באמת תסתיים…). תקציב המדינה הכולל לשנת 2025 הוא 620 מיליארד שקל. מספר האזרחים בישראל בשנת 2025 עומד על סביבות 10.1 מיליון שקל.

כלומר ניתן לומר שעלות השנתית הממוצעת של אזרח למדינה לשנת 2025 היא בסביבות 60 אלף שקל.

קיבלנו שהעלות המצטברת של אזרח למדינה לאורך כל חייו היא בסביבות 5 מיליון שקל.

מס הכנסה

חשוב לציין שלא כל הכסף הזה מגיע ממס הכנסה. מיסים מחולקים למיסים ישירים ומיסים עקיפים. מיסים ישירים הם מיסים אשר מוטלים על ההון או על ההכנסה של המשלם אותם, ומותאמים לחובת התשלום הספציפית שלו (למשל, מס הכנסה, מס רכוש ומס שבח). בניגוד להם, מיסים עקיפים הם מיסים על צריכה או הוצאות (למשל מע"מ, או מס רכישה).

מאחר ומיסים עקיפים הם מיסים שכולנו משלמים בזמן שאנחנו צורכים את הכסף שלנו ניתן לדעתי להוציא אותם מהחישוב, תוך כדי ההנחה שכל הכסף שנרוויח בחיינו ימצא את דרכו לקניה של משהו בסופו של דבר.

המיסים הישירים מהווים את רוב הכנסות המדינה והם כוללים בתוכם גם ניכויים שחברות משלמות עבור הפעילות והרווחים שלהן (דבר שאינו נמצא במעגל ההשפעה של אדם בודד).סביר להניח שהמיסים הישירים שאינם מס הכנסה (בדומה למיסים העקיפים) ישולמו בפרופורציה למס ההכנסה.
לדוגמה, אדם שעובד בחברה ומרוויח משכורת, משלם מס הכנסה על המשכורת שלו. בנוסף, הוא גם בד"כ עובד בחברה המשלמת בעצמה מס חברות בישראל על הרווחים שלה. גם כאשר הוא שם את כספו בבנק, הבנק משלם חלק מרווחיו למדינה, ובהמשך כשהוא קונה ברשת מזון, גם הרשת משלמת מס חברות על הרווחים שלה, וכו'. כל המיסים האלה הם מיסים ישירים. מאחר וכמעט בלתי אפשרי לחשב את החלק של אדם בכל המיסים האלה, למען הפשטות אנסה לטעון שניתן לפשט את החישוב על ידי לקיחה בחשבון של מס ההכנסה בלבד, לפי הפרופורציה של חלקו בסך כל ההכנסות של המדינה ממיסים. זה כמובן פחות מדויק מחישוב מלא, אך פרקטי ונותן תמונה של המצב.
מס הכנסה מהווה כ- 20% מסך ההכנסות המדינה ממיסים (השתמשתי במקור הזה לצורך ההנחה הזו). נשתמש בו בתור נקודת העוגן לחישוב הפרישה המוקדמת של שכיר.

תוצאות החישוב

בהתחשב בכך שמס הכנסה מהווה כחמישית מסך הכנסות המדינה, והוצאות המדינה על אדם בודד הן בסביבות 5 מיליון שקל, יוצא שעל אדם ממוצע (החי בגפו) לשלם סביבות מיליון שקל של מס הכנסה במהלך חייו.
ההנחה היא (ואני מקווה שהיא נכונה) ששאר הכנסות המדינה ממיסים עבור אותו אדם יתקבלו באופן יחסי עקב היותו עובד/לקוח בחברות המשלמות מס חברות (מיסים ישירים) ועקב השימוש שלו בכסף הזה (מיסים עקיפים). ההנחה הזו לא מדויקת כמובן כי אנשים שונים יכולים לעשות דברים שונים עם הכסף שהרוויחו, אבל בממוצע ניתן להניח שהמספרים יתכנסו.

סכום זה מכסה את ממוצע חלקו בהוצאות המדינה ומאפשר לכסות את העלות האישית שלו למדינה.
בחישוב נכלל מס הכנסה בלבד, לא כולל ביטוח בריאות וביטוח לאומי.

אם עושים את החישוב עבור זוג, המספר הזה קופץ ל- 2 מיליון שקל.

כלומר, אם ניקח כדוגמה זוג שמשלם ביחד 10,000 שקל מס הכנסה בחודש, יידרשו להם 16.7 שנה בשביל להגיע לנקודת האיזון הזו. זה לא מעט זמן אבל גם לא בלתי-אפשרי.

על פי חישוב זה, עבור זוג שכירים (עם ילדים או בלי), ברגע שעברתם (במצטבר ובמשותף) תשלום מס הכנסה של 2 מיליון שקל (נכון לשנת 2025), כיסיתם את עלותכם למדינה לכל החיים.
עכשיו, אתם יותר ממוזמנים להפסיק לעבוד כשכירים ולהפסיק לשלם מס הכנסה. הרווחתם את מקומכם כאזרחים רווחיים למדינה. מזל טוב, כיף שנולדתם. הלוואי שכולם היו כמותכם.

אם אתם שוקלים פרישה מוקדמת ואכפת לכם מהחוזה החברתי, בדקו איפה אתם עומדים מהבחינה הזו. אם אתם בדרך לשם, הייתי מציע להוסיף לטבלת האקסל (שבטוח כבר יש לכם), חישוב של כמה מס הכנסה שילמתם עד היום.

אני יכול להבין את מי שהפוסט הזה ייראה לו מנותק ואפילו הזוי. בכל זאת, כל אחד הרי מנסה לשלם כמה שפחות מסים בשביל שיישאר לו כמה שיותר, נכון? מה אכפת לי בכלל כמה מסים המדינה גבתה ממני עד היום?
הייתי מציע לכם לחשוב על זה שנית בזמן שאתם משרתים במילואים (או שאדם קרוב אליכם עושה זאת), אליהם יצאתם בשביל להגן על המדינה שלכם, אולי בהתנדבות, ולבטח למרות שהייתם יכולים לחמוק מהם בקלות.

הביקורת שלי על הסולידית

אכניס כאן, בהערת אגב, את הביקורת העיקרית שיש לי על הסולידית (אותה הערכתי במשך שנים רבות).

להבנתי, הסולידית הינה (ותמיד הייתה) אזרח הפסדי עבור המדינה. באופן אישי הייתי מעדיף להימנע מלהיות אזרח כזה. לפי הבלוג שלה, את השנים המועטות בהם היא עבדה על מנת לבנות את תיק ההשקעות שלה, היא עבדה בחו"ל ועל כן, גם בזמן בניית ההון המסיבית שלה, היא שילמה מס הכנסה במדינה אחרת.
סביר מאד שהמס על ההכנסה הפסיבית ממנה היא חיה כיום לא יכסה לעולם את חלקה בעלות קיום המדינה, והעלות שהמדינה הוציאה/מוציאה/ותוציא עליה, כפי שחישבנו.

זה כשלעצמו, לא מפריע לי. עמידה בחוזה החברתי בפרישה מוקדמת הוא רק רעיון ולא מאפשר לי זכות לבקר מישהו. מה שכן מפריע לי, זה שלהערכתי )האישית בלבד), גם הסולידית עצמה מתוסכלת במקום כלשהו כלפי עצמה (בצורה מודעת או פחות) על אי עמידתה בחוזה החברתי.
כתוצאה מכך, נראה שהיא משקיעה בשנים האחרונות חלק ניכר מזמנה ומרצה בהסתה אכזרית וארסית כלפי אוכלוסייה אחרת, הפסדית גם היא החולקת איתה, באופן אירוני, את המאפיין הזה.

מחשבות לסיום

החישוב שלי פגום מכמה בחינות. הוא לא מתחשב בכך שתקופת עבודה נמשכת לרוב על פני עשור לפחות, ולא מתרחשת כולה בשנת 2025. אפשרי שבעתיד אנסה לדייק את החישוב כך שייקח בחשבון עבודה על פני שנים רבות.

לא התייחסתי גם למס הכנסה נוסף ששכיר בפרישה מוקדמת עתיד לשלם מתוך קצבת הפנסיה עם הגיעו לגיל הזכאות לקצבה.

לא התייחסתי לאנשים שאינם שכירים, אולי אנסה להתייחס לזה בפוסטים עתידיים, במידה ויהיה ביקוש.

המטרה המרכזית שלי בפוסט הזה הייתה ועודנה להציג את הרעיון כמטרה קיימת שניתן להגדיר ואפשרי לשאוף אליה. בנוסף ניסיתי לכמת, בסדר גודל את הסכום המדובר. השימוש היחיד שאני יכול לראות לזה הוא כעוגן ראשוני. כמובן שכשם שלכל אדם חישוב שונה ליעד החסכון שלו לפרישה המוקדמת, כך סביר שיהיה לו חישוב שונה ליעד המס לפרישה מוקדמת.

ומה עם אנשים שצברו מספיק כסף לכיסוי הוצאותיהם בפרישה מוקדמת, עדיין לא עומדים בקריטריון החוזה החברתי לפרישה מוקדמת, ורוצים לעמוד בו? ישנן דרכים בהם אדם, המעוניין בכך, יכול לשלם מס נוסף. דוגמאות יכולות להיות תרומה למדינה (דרך עמותות כמו האגודה למען החייל, הקרן לנפגעי טרור וכו'), הורשה של חלק מהונו כעיזבון למדינה, או אפילו ביצוע יזום של פעולות הכרוכות במס (כגון מכירת ניירות ערך).